הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי ולהתמקד במיתוסים ואמונות שכיחות. בעבודתי כווטרינרית אני שומעת ונתקלת בהמון סיפורים. מצאתי שישנם כאלה החוזרים על עצמם שוב ושוב, לכן פניתי קצת למחקר מעמיק וזה מה שהעליתי.

שוקולד עושה תולעים לכלבים?

נתחיל בתשובה- ממש לא! אבל אפרט קצת יותר:
בכלבים ובחתולים קיימים שני סוגים של תולעים: שטוחות ועגולות.

מקורן של התולעים השטוחות הוא מפרעושים. בע"ח נושא על גופו את הפרעוש, בשלב מסוים, בשל הגירוד העז שגורמים הפרעושים, הוא נוגס או בולע אותו בחלקו או בשלמותו ובכך מסייע למחזור החיים של התולעת. המחייב מעבר במערכת העיכול לצורך המשך ההתרבות, כך שניתן לומר שבמידה ונמצאו תולעים בבעל חיים מסוים אין ספק שלפני כן היו עליו פרעושים. ולכן יש לטפל נגד פרעושים בכל בעל חיים בעל תולעים שטוחות.
תולעים עגולות מגיעות ממקורות שונים ולכן לא נרחיב עליהן את הדיבור, אדגיש בעיקר את אלה שמקורן מבשר חי ולא מעובד. זו אחת הסיבות שבגללן עדיף שלא לתת לבעלי החיים מזון לא מבושל.
מה שוקולד כן עושה- בכלבים קיימת תגובת רגישות יתר לחומר אלקלואיד בשוקולד בשם מתילקסנטין. חומר זו הוא האחראי העיקרי לסיבה בגללה גם אנו בני האדם אוהבים שוקולד. אחת מהשפעותיו העיקריות היא פעולה להרחבת כלי דם קטנים (קפילרות) במח. פעילות זו גורמת לנו להרגשה טובה ונינוחה יותר וכמובן בעקבותיה התניה לאהבת שוקולד. בכלבים פעילות זו עשויה להתרחש ביתר, מה שעשוי להביא למפרצת קשה ודימום מוחי במינון של 5 מ"ג לק"ג משקל גוף. החומר הפעיל הזה קיים כמובן בריכוזים גבוהים יותר בשוקולד מריר איכותי וכמעט שלא קיים כלל בשוקולד לבן.
כלומר בתרגום למשהו מוחשי כלב בינוני השוקל 20 ק"ג עשוי להיות "מורעל" לאחר אכילה של שתיים עד שלוש חפיסות שוקולד מריר איכותי. כיוון שאין תרופת נגד הטיפול במקרים כאלה הוא עירור הקאה (חייב להיות סמוך ככל שניתן לאכילת החומר) וטיפול סימפטומטי בסימנים הקליניים התגובה לחומר בדרך כלל לא מידית ויכולה להופיע לאחר מספר שעות רב.

כלבה נרגעת אם היא ממליטה פעם אחת לכן כדאי לעקר אחרי המלטה ראשונה?

התשובה היא הלוואי!...
או כמו שאני מוצאת את עצמי אומרת שוב ושוב, במידה ויהיה בידינו מפתח לטיפול התנהגותי יעיל כל כך ושימושי ברור שלא נהסס להשתמש בו והכלביות ועמותות בעלי החיים לא יראו כמו שהן נראות היום.
מכל המחקרים שקראתי עד כה ומניסיוני המקצועי לא נמצא קשר מוכח בין עיקור, המלטה והתנהגות כלבות.
חשוב לציין שלרוב בטבע זאבות (האימהות הגנטיות של הכלבות שלנו) ממליטות בדרך כלל לאחר ייחום שלישי או רביעי. כלומר אם כלבה מתייחמת בגיל חצי שנה ואח"כ כל חצי שנה על פי הספר היא תמליט בסביבות גיל שנתיים גיל שבכל מקרה ידוע כיום כסיום תקופת הילדות ולכן הקשר בין השינוי ההתנהגותי וההמלטה עשוי להיות מקרי.
עובדה היא שגם כלבות שעוקרו בגיל מוקדם מתמתנות בסביבות גיל זה.
למעשה במחקרים נמצא קשר התנהגותי גם בכלבים וגם בכלבות לאחר סירוס או עיקור בכך שרצון השוטטות שלהם הולך וקטן. דבר זה עשוי להתפרש כגורם ממתן, כיוון שעקב כך יש פחות עימותים עם בעלי חיים אחרים.
למרות ויכוח ודוח שיח מתמיד שקיים בנושא העיקור אני חייבת להודות שדעתי בנושא נותרה בעינה שכדאי ורצוי עבור הכלבה ועבור הבעלים לעקר בגיל מוקדם (6 חודשים) אך לא מוקדם או מאוחר מדי. נמצא קשר כי לעיקור בגיל זה השפעה מכריעה על שכיחותם של גידולי עטין (המקבילים לסרטן השד בנשים, אלא שבכלבות השכיחות היא לא אחת לעשר אלא ייתכן ואף אחת מכל שתיים במידה ולא בוצע עיקור מוקדם) זו סיבה מספקת וחשובה עבורי, מעבר כמובן לרצון לראות פחות כלבלבים עזובים המוצאים דרכם לכלביות ועמותות בסופו של דבר.

שום ובצל מונעים תולעים בכלבים ובחתולים?

בשום אופן לא.
למרות סגולותיו הידועות והאמונה שבאדם יש לשום ואף לבצל תכונות ריפוי חשובות. גם כאן קיים שוני גדול בין אדם לכלב.
בצל במינונים נמוכים ושום במינונים גבוהים יותר עשויים לגרום בכלבים ובחתולים לאנמיה קשה הנגרמת עקב נזקי חמצון לכדוריות האדומות. במשטח דם ניתן לראות גופיפי היינץ (לא הרוטב...) בתאים האדומים. גופיפים אלה מביאים להפחתת שינויי הצורה והגמישות של הכדוריות ולכן פוגעים ביכולת התנועה של הכדוריות בכלי דם קטנים. הבעיתיות העיקרית היא בטחול שם עוברות כל הכדוריות בדיקה שוטפת ולכן תאים אלה עוברים הרס ובעקבות כך נוצר מחסור בכדוריות אדומות, כלומר אנמיה. דברים נוספים שעשויים לגרום לאנמיה דומה הם ברוקולי, מתכות כבדות, נפטלין.
ההמלצה היא לא לתת לבעלי החיים מזון המכיל בצל או שום טריים או מבושלים. כיוון שהנזק המתואר הוא בלתי הפיך. קיים שיקום של הכדוריות בתלות בכמות אליה נחשף בעל החיים. לוקח לבעל החיים כשלושה ימים לחדש את מלאי הכדוריות האדומות לאחר כל פגיעה מסוג זה.

לחתול יש שבע נשמות?

לא נמצאו הוכחות מדעיות, המחקר בעיצומו :)
ייתכן שהאמונה השכיחה הזאת נובעת מיכולות הריפוי והשיקום המופלאות שיש לחתולים. ייתכן גם כי היא נובעת מהגמישות הטבעית והאתלטיות הקיימות אפילו בחתולים שמנמנים כגארפילד המסייעת להם להיחלץ לעיתים ללא פגע ממצבים בהם לאחרים לא היה סיכוי.
ממחקרים מדעיים נמצא כי תדר הגרגור של החתולים הוא כזה המעודד התחדשות וצמיחה של תאים, לכן מייחסים לגרגור אמצעי נוסף ביכולת ההחלמה המופלאה של חתולים. ההמלצה היום היא להקים פינות ליטוף לחתולים בבתי אבות למשל ולעודד את הקרבה בין האוכלוסיות כיוון שמעבר להשפעות הפסיכולוגיות של אהבה וקרבה שמעניקים בעלי החיים יכולים החתולים המגרגרים לסייע בהחלמת האדם המחזיק אותם.


וכרגיל בשאלות נוספות , זימון תורים ומקרי חירום אתם מוזמנים להתקשר
אשמח לשמוע את תגובותיכם וכמובן אם יש באמתחתכם מיתוסים נוספים אולי אוסיף פרק לעלון מידע זה...
בברכת מי ייתן ויגיע כבר חורף!
דר' ורד ברקו- מרפאה וטרינרית אשרת